לזכרם

בוגרי מכינת מיתרים-לכיש שנפלו במערכות ישראל

לא לשווא אחי חצבת

לזכרם המבורך של בוגרנו האהובים והגיבורים, שנפלו במערכה על תקומת העם והארץ.
אהבתם, טוב ליבם וזכרם הטוב יאירו את דרכנו.

כ' באלול תשנ"ה – ל' בניסן תשפ"ד.
(14.9.1995- 8.5.2024)

רב פקד ייטב לב הלוי ז"ל

ייטב לב נולד בירושלים וגדל בשכונת גילה, ובהמשך בהר גילה. מילדותו היה נער חברותי, אהוב ומנהיג חברתי. הוא למד בבית הספר "תל"י גילה" ובתיכון "המסורתי" בירושלים, שם הצטיין בלימודים, בספורט ובמשחק. לאחר התיכון הצטרף למכינת לכיש-מיתרים, מחזור ז'. 

לאחר המכינה התגייס ליחידת מגלן, בה הצטיין כחייל וכקצין. ייטב לב היה מפקד אהוב, שהוביל את חייליו במקצועיות ובמסירות. לאחר השירות, טייל בשביל ישראל ולאחר מכן התקבל ליחידת הימ"מ, שם הפך ללוחם ומפקד מוערך, שהשתתף בפעולות מבצעיות רבות.

ב-7 באוקטובר 2023 לחם בגבורה ביישובי עוטף עזה, ולאחר נפילת מפקדו קיבל את הפיקוד על הצוות. הוא המשיך להוביל ולחזק את אנשיו עד לפעולה מבצעית במאי 2024, בה נפצע אנושות ונפטר לאחר חמישה ימים.

רב פקד ייטב לב השאיר אחריו מורשת של מצוינות, רעות וצניעות. היה אדם שמח, אוהב חיים, מוקף חברים ומשפחה, נוכח ותומך באהוביו.

ל' באב תשנ"ט כ"ז בתשרי התשפ"ה
(12.08.1999
– 28.10.2024)

סר"ן גיא יעקב נזרי ז"ל

גיא, בנם של יעל ומייק, אח אוהב לתמר ויובל, ובן זוגה של נועה, גדל והתחנך בעתלית. לאחר סיום לימודיו בתיכון יבנה, בחר להיות חניך במכינת מיתרים-לכיש, שלוחת אליאב, מחזור ד'.

עם סיום שנת המכינה, התגייס לצה"ל לחיל השריון בה היה במספר תפקידים פיקודיים. תפקידו האחרון היה מפקד פלוגת חנית בגדוד 52 של חטיבה 401. גיא היה מפקד אהוב ונערץ על ידי חייליו ומפקדיו, ופעל מתוך נחישות ואמונה שלמה במשימתו.

באוקטובר 2024, נפצע גיא במהלך פעילות בג'באליה מפגיעת טיל נגד טנקים בטנק עליו פיקד. בהגיעו לבית החולים הספיק גיא לומר לצוות הרפואי כי הוא מאמין וסומך על חייליו. במשך עשרה ימים נלחם גיא על חייו בבית החולים, עד שנפטר מפצעיו. 

סר"ן גיא יעקב נזרי היה בן עשרים וחמש בנופלו, והשאיר אחריו חותם של שליחות, שמחת חיים, מצוינות וראיית הטוב.

ה' בחשון תשס"ב – כ"ב בתשרי תשפ"ד
(22.10.2001
– 07.10.2023)

סמל ראשון מיכאל בן חמו ז"ל

מיכאל, בנם של יעל ומאיר, אח אוהב ואהוב לאוהד, נועה ואסף, ובן זוגה של תמר, גדל והתחנך ברחובות. לאחר סיום לימודיו בתיכון אמי"ת עמיחי, בחר להיות חניך במכינת מיתרים-לכיש, שלוחת בית גוברין, מחזור י"ג, ולאחר מכן המשיך לשנה ב' במדרשת הערבה בעין-יהב.

עם סיום מדרשת הערבה, התגייס לצה"ל ושובץ בגדוד "הבוקעים הראשון" בחטיבת גולני. את ההכשרה סיים כמצטיין פלוגתי ונשלח לקורס מפקדי כיתה. לאחר מספר תפקידים, מונה לסמל מחלקת צלפים. כמפקד היה מקצועי, אכפתי וקשוב לרווחת חייליו.

בבוקר שמחת תורה, 7 באוקטובר 2023, יצא מיכאל יחד עם ארבעה לוחמים ככוח סיור בגדר הגבול באזור מוצב "כיסופים". כוח הסיור זיהה את התקרבות המחבלים, ומיכאל וחבריו יצאו לקרב וניצבו ככוח ראשוני בין המחבלים ובין הקיבוץ והמוצב.

סמל ראשון מיכאל בן חמו היה בן עשרים ואחת בנופלו, והשאיר אחריו חותם של אותנטיות, הומור, צניעות וענווה.

ג' תשרי תשס"א – כ"ה באב תשפ"ד
(03.10.2000 – 29.08.2024)

הירש גולדברג פולין ז"ל

הירש, בנם של ג'ון ורייצ'ל, אח אוהב לשתי אחיותיו ליבי ואורלי, נולד בברקלי שבקליפורניה. בגיל שבע עלה לישראל עם משפחתו לירושלים.

לאחר לימודיו בתיכון הימלפרב, התחנך הירש במכינת מיתרים לכיש, שלוחת שקף-אליאב, מחזור ו'. חניך עמוק וערכי בצורה בלתי רגילה, מלא בשטוטניקיות, שכל חריף וטוּב לב שופע.

לאחר שנת המכינה התגייס לחיל השריון, שם שירת בגדוד 82, פלחו״ד אלון. הירש חלם לטוס לטייל ברחבי העולם לאחר שחרורו.

בבוקר ה-07.10.2023 נחטף הירש ממסיבת הנובה. המאבק להשבתו הסתיים ברציחתו ב-29.08.2024, לאחר 330 ימים שהצליח לשרוד בשבי.

הירש היה בעל לב טוב ועין טובה, חותר לצדק ולעולם ערכי ואמיתי. הירש היה מלא עשייה ותקווה עם אהבה גדולה לאנשים וחברויות מכל העולם.

מורשתו היא הפסוק: "צדק צדק תרדוף בקש שלום ורדפהו".

ט"ו בסיוון תשס"ב כ"ח בכסלו תשפ"ה
(26.05.2002
– 29.12.2024)

סמל ראשון יובל שהם ז"ל

יובל, לוחם שריון בגדוד 9 חטיבה 401, היה בן 22 בנופלו. הוא נולד וגדל בשכונת בקעה בירושלים. למד בממ"ד אפרתה ובתיכון ע"ש הימלפרב. המשיך לשנת המכינה הקדם צבאית מיתרים-לכיש בבית גוברין, מחזור י"ש, והמשיך לשנה ב' במדרשת עין פרת. 

יובל התגייס לשריון, ושירת בחטיבה 401 כטען וכסרס"פ.

יובל היה איש ענק בכל המובנים, עם לב עצום – איש של חיים, אהבה ואנשים. היה ערכי וממלכתי, איש ספר ואינטלקטואל מבריק.

בבוקר נר רביעי של חנוכה, 29 בדצמבר 2024, נפל יובל במהלך קרב במחנה הפליטים ג'באליה שברצועת עזה.

יובל, אדם של אור, השאיר אחריו מורשת של עין טובה, אמונה באדם ובטוב שבו, ולוחם צדק שנלחם על האור בעולם.

בלע המוות לנצח ומחה אדני יהוה דמעה מעל כל פנים

לזכרם של בוגרנו היקרים שנלקחו מאיתנו בטרם עת

י״א בניסן תשנ״ט- כ׳ באדר א׳ תשפ״ב
(28.3.1999 – 29.08.2024)

דרור אל-עמי ז"ל

דרור נולד וגדל בירושלים. ילד חכם בצורה יוצאת דופן, שנון, רגיש ומוכשר בעל עולם פנימי עשיר. בילדותו אובחן בתסמונת אספרגר. בבית הספר חווה התעללות מצד חבריו לספסל הלימודים, שלא הבינו את האתגרים והרגישויות המיוחדות איתן הוא מתמודד. אך למרות הכול דרור מצא בתוכו כוחות נפש אדירים, שבחלוף השנים סייעו לו להיחלץ מאותם קשיים ולעלות על דרך המלך:

הוא סיים בית ספר תיכון ומכינה קדם־צבאית במחזור ד' בשקף-אליאב. בצבא שירת בתחילה בתפקיד עורפי, אך התעקש להגיע ללוחמה ולבסוף התקבל לפלס״ר שריון. אחרי ששוחרר בעקבות פציעה, החל ללמוד תואר בכלכלה ומדעי המחשב באוניברסיטה העברית.

דרור היה אדם סקרן, שתמיד רצה ללמוד ולהתקדם. במכינה היה דמות משמעותית – ידע לתת עצה טובה, לראות את מי שמולו, וגם לתת חיבוק כשצריך. החברות הייתה חשובה לו, והוא הקפיד להגיע לכל מפגש ואירוע של המחזור גם לאחר סיום המכינה.

לצערנו, ההתעללות שחווה בשנות ילדותו, הותירה בנפשו שריטה עמוקה שלא נמצא לה מרפא עד יומו האחרון.

בן 23 היה במותו.

לזכרו של דרור, הקימה משפחתו את עמותת "כנפי דרור". שמטרותיה העיקריות הן ניטור ומניעה מראש של מקרי התעללות וחרם, ופיתוח יכולת התמודדות מול מקרים שכבר התרחשו, וסיוע לילדים ולמשפחות במצבי משבר רגשיים ונפשיים.

ז בסיוון תשנ"ו – ד תמוז תשע"ט
27.03.1996 – 07.07.2019

יובל כ"ץ ז"ל

יובל כץ נולד בירושלים. כבר מילדות הראה חוסן נפשי, כישורים חברתיים, ויכולת הסתגלות מהירה כשעבר וגדל בתור ילד ונער במספר מדינות בעולם בשל עבודתם של הוריו. בכיתה י׳ יובל ומשפחתו חזרו לישראל והשתקעו ביישוב הר אדר.

הוא סיים את לימודיו בתיכון ״הראל״ במבשרת ציון. לאחר התיכון הצטרף למכינת מיתרים-לכיש והיה חלק ממחזור א׳, מקימי שלוחת שקף-אליאב.

שנת המכינה הייתה משמעותית עבורו והוא היווה מוקד מרכזי עבור הקבוצה עם חוש הומור מפותח ויכולת להרים את הקבוצה ברגעי משבר. 

יובל התגייס לחטיבת גולני, והיה לוחם ומפקד בגדוד 12. יובל התבלט בגישתו המיוחדת כלפי מי שעומד מולו. הוא הצליח תמיד לראות את הפנימיות של כל אדם ולהצליח להתחבר לאנשים שונים ממנו. ברגישות ונחישות תמיד שם את צרכי הזולת לפני צרכיו האישיים, מה שגרם להערכה רבה מצד פקודיו ומפקדיו.

לאחר השירות הצבאי למד קורס מדריכי כושר גופני שם הכיר את בת זוגו. עם סיום הקורס הם טסו יחד ל״טיול הגדול״.

כשהגיעו ליפן יובל נפצע אנושות בתאונת דרכים, ממנה נפטר.

יובל הותיר אחריו ערכים של אהבת הבריות, הכלה, קבלה, סקרנות וחתירה למצויונות ולמקסום היכולות האישיות.